שוחד- למה לא בעצם?
שוחד- בואו נדבר על זה רגע…
אין הורה שלא מכיר את השיטה- אני רוצה שהילד יעשה משהו, הילד מסרב ואז אני מציעה לו משהו בתמורה להסכמתו, פשוט נכון? ולרוב בפעמים הראשונות זה גם יעבוד יופי, הילד יתלהב שהוא מקבל ממתק/ טלוויזיה/ הפתעה/ משחק וישתף פעולה ואני אהיה מרוצה שהוא עשה מה שביקשתי.
אבל מה קורה כשהשיטה הזו הופכת להיות עניין שבשגרה? כשהשוחד הופך להיות שיטת החינוך המובילה בבית אז אנחנו ניתקל בדרישות שוחד גדולות יותר, הרי אם בכל פעם שהוא אוסף את הצעצועים הוא מקבל קוביית שוקולד קוביית השוקולד הזו כבר הופכת להיות פחות אטרקטיבית ואז הדרישה של הילדון החכם שלנו תעלה והוא יבקש 4 קוביות שוקולד ואחרי שיתרגל ל-4 קוביות שוקולד אז גם השוקולד כבר לא יהיה כזה מעניין…
ככה זה עם ילדים- הם חכמים, הם מרגישים אותנו וברגע שהם מזהים את ההיסוס או החשש של ההורה שהם לא ישתפו פעולה הדרישות שלהם יעלו ולא מתוך מקום זדוני או מרושע אלא כי זה באמת טבע האדם, בני אדם זקוקים לצמיחה, התפתחות, התקדמות וזה נכון במיוחד לגבי ילדים כי למה שאני אסתפק בקוביית שוקולד אחת אם אני יכול לסרב לאסוף את הצעצועים ואז יש מצב שאימא תיתן לי עוד שוקולד?
אז מה עושים במקום לשחד?
חושבים עם עצמנו מה חשוב לנו ועליו נתעקש ומה לא חשוב ואנחנו יכולים לשחרר? מציבים גבולות בצורה נכונה בהתאם לחשיבה שעשינו ורק במקומות שהם ערכיים ועקרוניים, נוהגים בתוצאות טבעיות והגיוניות והכי חשוב מעודדים את הילדים שלנו המון בכל הזדמנות אפשרית, מספרים להם שאנחנו רואים שהם עושים דברים חיוביים, מדברים איתם על הדרך והניסיון שלהם ולא רק על ההצלחות ואז אתם לא תצטרכו לשחד אותם כדי להשיג את שיתוף הפעולה שלהם.