איך מדברים עם ילדים על אובדן?

איך מדברים עם ילדים על אובדן?

אובדן ומוות הם נושאים כל כך מורכבים שאפילו לנו המבוגרים קשה לתפוס אותם או לדבר עליהם אז איך בכלל מתחילים להסביר אותם לילדים או פעוטות?
אתחיל בזה שאומר שחייבים לתווך לילדים גם מצבים קשים כמו מוות או מחלות קשות בצורה שתהיה תואמת גיל כמובן, ילדים מבינים ומרגישים כל מה שקורה סביבם גם אם הוא לא נאמר מפורשות ולכן חייבים לספר להם את מה שקרה בצורה קונקרטית בלי להשאיר הרבה מקום לדמיון כי הדמיון שלהם בדרך כלל מפליג למחוזות הרבה יותר קשים וברגישות רבה לתגובותיהם וליכולת שלהם להכיל את המידע.
ילדים קטנים לא מבינים מושגים מופשטים, הם מבינים דברים מוחשיים בצורה שבה הם יכולים לדמיין אותם ו"לראות את זה קורה" אמירות שאינן קונקרטיות כגון- "סבא בשמיים" גורמות לדמיון שלהם לפעול שעות נוספות וכשילד שומע דבר כזה הוא מדמיין את סבא עף בשמיים או יושב לנוח על ענן ואין אצלו שום הבנה של מה שקרה, שסבא איננו.
ילדים כמו מבוגרים- חייבים מעין סגירת מעגל, הם חייבים להבין שהאדם האהוב הזה איננו עוד- שלא יראו אותו, שהוא כבר לא יבוא אלינו, שהוא כבר לא ישחק איתנו וכבר לא יחבק וינשק אותנו.
אם אותו אדם אהוב נפטר באופן מפתיע או בעקבות מחלה חשוב מאוד לומר לילד כי אותו אדם היה חולה אך באותה נשימה יש להרגיע אותו כי המחלה הזו נדירה מאוד וכי לנו זה לא יקרה כי אנחנו בריאים וצעירים, במילה "לנו" הכוונה למשפחתו הקרובה ולעצמו, חשוב לומר לילד כי הוא בטוח ומוגן על מנת שלא יפתח חרדות סביב נושא המחלות.
במידה ואותו אדם נפטר בשיבה טובה ניתן לומר לילד כי הוא היה מבוגר מאוד מאוד וחי חיים מלאים באהבה וחוויות.
יש להסביר לילד שאותו אדם אהוב נפטר וחשוב לומר לילד שלא נראה יותר את אותו אדם אבל אנחנו נמשיך לזכור אותו ולאהוב אותו בליבנו.
יש ילדים שיקבלו את מה שאמרנו ופה תסתיים השיחה ויש ילדים שישאלו הרבה שאלות סביב האינפורמציה החדשה שקיבלו- עודדו אותם לשאול שאלות ולשתף אתכם ברגשותיהם, חשוב לענות על שאלות הילדים בצורה קונקרטית ועניינית עד כמה שאפשר ולהשתדל לא לעשות מזה עניין גדול.
הרבה הורים מנסים לא לבכות ליד הילד או לא להראות את רגשותיהם האמיתיים- אין מקום מלחשוש להראות לילדים שגם לנו כואב, שגם אנחנו המבוגרים עצובים, זה נותן לגיטיימציה לרגשות שלהם ויעזור להם להיפתח אלינו ולשתף אותנו ברגשותיהם.