שינה והירדמות עצמאית ואיך זה משפיע על חיי הילד?

שינה והירדמות עצמאית ואיך זה משפיע על חיי הילד?

ישנם 4 תחומים בחיי הילד עליהם הוא שולט ולא אנחנו המבוגרים והם: דיבור- אי אפשר להכריח את הילד לדבר, אוכל- אי אפשר להכריח ילד שלא רוצה לאכול- לאכול, צרכים- אי אפשר להכריח ילד לעשות או לא לעשות את צרכיו- אם ירצה להתאפק יתאפק ואם ירצה לעשות יעשה, והאחרון הוא שינה- אפשר לשים אותו במיטה, להחשיך את החדר, ואפילו לעצום לו את העיניים אבל אם הוא לא ירצה להירדם- הוא לא יירדם!
הרגלי שינה בדרך כלל מתחילים בגיל צעיר- אם הילד ישן רק במיטתו או גם במיטת ההורים, אם ישנו טקס שינה קבוע, אם מותר לו לצאת מהמיטה, איך ההורים מגיבים כשהילד יוצא מהמיטה, אם הילד ישן לילה שלם או קם באמצע הלילה.
ילד אמור להיות מסוגל בסוף יום להיכנס למיטה ולהירדם לבד, בלי עזרה של הוריו, אבל בפועל יש הרבה ילדים שלא מצליחים להירדם לבד ואז אנחנו ההורים מנסים לעזור להם ויושבים לידם, נותנים להם לשחק לנו בשיער, שרים להם, מנדנדים אותם ועוד שלל שיטות הרדמה.

איך הירדמות לא עצמאית (שתלויה בגורמים אחרים חיצוניים) משפיעה על חיי היום יום של הילד?
ילד שלא מצליח להירדם עצמאית בדרך כלל יחוש חוסר מסוגלות גם בשאר תחומי חייו- הירדמות זה הדבר הכי בסיסי אצל כל אדם, טבעי ואינסטינקטיבי וילד שלא יכול לעשות את הדבר הכי בסיסי כמו להירדם לבד ישליך את החוסר מסוגלות גם על תחומים אחרים- לימודים, חברים, משחקים, יכולות פיזיות. ילד שלא מצליח להירדם עצמאית יכול לחוש תחושות של חוסר ערך או חוסר בטחון עצמי, אי היכולת להירדם עצמאית גורמת לילד לחוסר עצמאות גם בתחומים אחרים ואז הוא יזדקק להורה שיעזור לו או יעשה עבורו בפעולות שכבר יכול לעשות לבד, ילד שלא נרדם עצמאית גם יחווה קושי להיפרד מההורה ואף יכול לסבול יותר מפחדים. בנוסף ילד שלא ישן מספיק שעות יהיה לו קשה להתרכז בגן או בבית הספר ואפילו יש ילדים שיאובחנו כסובלים מבעיית קשב וריכוז כתוצאה מחוסר שעות שינה.
חשוב שנבין שהמעבר בין הערות לשינה הוא בעצם מעבר בין השליטה לחוסר השליטה- הכניסה הזו לתוך השינה, ההרפיה של הגוף, היכולת לתת למחשבות לנדוד ולעבד את היום שהיה, עצימת העיניים, ההרגעה העצמית מלמדת אותנו איך "לאבד שליטה".
ילד שמרגיש שאינו מסוגל להרגיע את עצמו לבד כך שיוכל להירדם עצמאית בדרך כלל גם יתקשה להרגיע את עצמו בסיטואציות יומיומיות של תסכול או כעס ואז נראה יותר התקפי זעם/ בכי/ צעקות.
אז מה כן חשוב לעשות?
סדר יום- סדר יום קבוע עוזר לילד להבין מתי מגיע תורו של כל חלק ביום, הילד יודע מתי זמן משחק, מתי זמן אמבטיה ומתי נרגעים ונכנסים למיטה.
טקס שינה- רצף של פעולות שמפרידות בין היום שהיה לנו לבין הלילה שכבר יגיע, כל משפחה ומה שמתאים לה- יש כאלה שמקריאים סיפור יש שישירו שיר ביחד יש שישבו במיטה וידברו על היום שעבר עליהם, ובתום אותו הרגל מוכר נשיקה חיבוק ולישון.
לפני טקס השינה רצוי להרגיע קצת את הבית- לכבות או להנמיך מוזיקה ומסכים, לעמעם אורות, להשתדל לשחק משחקים יותר רגועים שלא דורשים ריצה/ קפיצות.
מיעוט גירויים- לא להכניס הרבה גירויים למיטת הילד- צעצועים, משחקים וספרים.
אז מה בכל זאת עושים עם הילד לא נרדם יוצא מהמיטה?
ילד שיוצא מהמיטה בשלב ההרדמה זה בדרך כלל ילד שהבין שזה מה שמפעיל את ההורה שלו ואז כועסים עליו, מטיפים לו, מסבירים לו, מדברים איתו, מבקשים ממנו, מחבקים שוב, מנשקים שוב.
במקרה כזה יש להחזיר אותו למיטתו בלי לעשות עניין גם אם יקום 200 פעמים ולהיות עקביים ערב אחרי ערב אחרי ערב עד שההרגל ידעך והילד יבין שאין פה עניין, חשוב מאוד להגיב בצורה קונקרטית כלומר אם אומר שיש לו פיפי אז לקחת לפיפי ולהחזיר ולא לדבר איתו על נושאים שאינם קשורים ולא הלתחנן אליו שיחזור לישון או שלא יצא שוב.
במקרה כזה סבלנות ועקביות משתלמים כמו תמיד בכל תהליך שנעשה כהורים- ילד שילמד להירדם לבד במיטתו מבלי לקום יישן יותר טוב, יקום בבוקר ערני ומאושר יותר, יהיה חיוני וישתף פעולה עם ההורה הרבה יותר בקלות.