איך מתמודדים עם הפרעת קשב?

נראה כאילו כולם בימינו חיים עם הפרעת קשב מסוג כלשהו, התחושה היא שבכל כיתה יש כמות לא מבוטלת של ילדים שחיים עם הפרעת קשב, בכל בית יש ילד אחד לפחות שחי עם הפרעת קשב, וכל מבוגר שתדבר איתו יתאר לך את הילדות שלו כאילו הוא חי עם הפרעת קשב כל חייו.
בפועל 10% מהילדים מאובחנים כבעלי ADHD, המקור להפרעת הקשב הוא גנטי בדרך כלל אחד ההורים חי גם עם הפרעת קשב, כשני שליש מהילדים המאובחנים כ- ADHD מאובחנים גם עם ליקויי למידה, הפרעה תחושתית, חרדה, דיכאון ועוד תופעות נלוות.
הפרעת קשב מתנהגת ונראית באופן שונה אצל כל ילד ולכן גם באה לידי ביטוי באופן שונה אצל כל אדם- יש ילדים שיהיה להם קושי בסינון גירויים ולא יידעו להבחין בין עיקר לתפל, יש ילדים שיהיה להם קושי בויסות חושי או רגשי, יש ילדים שיש להם בעיית ניהול זמן, יש ילדים שלא מסוגלים לשבת דקה ויש ילדים שמפליגים בממחשבות.
עשינו לילד אבחון וגילינו שיש לו ADHD מה עושים עכשיו?
קודם כל ישנה חשיבות גדולה לשאלה האם הילד מטופל תרופתית או לא? אם הילד מטופל תרופתית אז כמובן שהתרופה היא לא אבקת קסמים שמעלימה את הפרעת הקשב אבל בחלק המקרים יהיה לו יותר קל להתמודד עם התסמינים שמפריעים לו בתפקוד היומיומי בבית הספר, בבית, בחוג או עם החברים ואז גם יהיה לנו יותר קל לטפל בחלק ההתנהגותי שנלווה להפרעת הקשב.
עכשיו עלינו להבין איך ה- ADHD בא לידי ביטוי אצל הילד הספציפי הזה? מהם התסמינים של אותה הפרעת קשב איתה הילד הזה מתמודד ברמה היומיומית? אם יש לילד קושי בניהול והערכת זמן או אם יש לו קושי בלהישאר מרוכז ואז הוא חולמני וחווה ניתוקים ממה שקורה מולו, או אם הוא היפראקטיבי וכדי להצליח להישאר מרוכז בכיתה הוא חייב לזוז, לקום, לשבת או לעמוד אצל כל ילד הפרעת הקשב באה לידי ביטוי באופן שונה ולכן הטיפול והתגובות לכל ילד צריכות להיות שונות ומותאמות לדרך שבה באה הפרעת הקשב שלו לידי ביטוי. החלק הכי חשוב בטיפול בילד עם ADHD הוא ההבנה של הסובבים (ההורים, המורים, המשפחה המורחבת, המדריך בחוג וכו') שלילד יש בעיה אובייקטיבית, פיזיולוגית ונוירולוגית, שהוא לא מתנהג בצורה הזאת כדי לעשות דווקא אלא כי יש לו קושי ספציפי וצריך לעזור לו להתמודד איתו.
מעבר לקושי האובייקטיבי של אותם ילדים הם בדרך כלל חווים גם תחושת דימוי עצמי נמוך, תחושת של חוסר הצלחה- הם מאוד רוצים להצליח ללמוד אבל הם לא מצליחים להתרכז, הם מאוד רוצים להצליח לשבת בכיתה אבל לא מצליחים, הם חווים תחושת חוסר מסוגלות- שהם לא יכולים למרות הרצון הגדול שלהם.
עיקר הקשיים מחוץ לבית קשורים לבית הספר חשוב מאוד שההורים, המורים והילד יעשו ביניהם תיאום ציפיות לגבי איך מגיבים להתנהגויות של הילד בכיתה או בבית, לחשוב יחד על דרכים שאפשר לעזור לו להתמודד עם הקשיים הספציפיים שלו, אם הילד כל היום מתנהג יפה בכיתה ורק בשעה האחרונה פגה השפעת הריטלין והילד חסר סבלנות ומתפרץ אז צריך לחשוב עם המורה איך להפוך את השעה הקשה הזו ליותר קלה עבורו, אפשר למשל שהמורה תסכם עם הילד שכל פעם שהוא מרגיש שהוא חסר מנוחה הוא יסמן לה והיא תיתן לו לצאת לרוץ בחוץ מסביב למבנה ולחזור לכיתה רענן. אפשר למשל שכל פעם שהמורה תראה שהילדה חולמת וחווה מעיין ניתוק שהן יסכמו ביניהן שהיא נוגעת לה בכתף או מזיזה לה את הקלמר וזה יהיה הסימן של הילדה לחזור לקשב.
החלק הכי חשוב הוא להיות קשוב לצרכים הספציפיים של הילד ולראות איפה הקשיים שלו באים לידי ביטוי ואיך אפשר לעזור לו וככה הילד המורים וההורים יכולים לעשות תיאום ציפיות ולסכם ביניהם על נקיטת פעולות מסוימות על מנת לטפל בבעיה והרווח יהיה של כולם- לילד יהיה יותר קל להתמודד, למורה יהיה פחות קשה לנהל את הכיתה או את הילד הספציפי הזה, להורים יהיה הרבה יותר רגוע בגזרת בית הספר.
בבית ההתנהלות גם אינה פשוטה, אם יש לי ילד שאני צריכה להזכיר לו 50 פעמים ביום לעשות שיעורים ובסוף הוא שוכח והמורה מעירה לו על זה אז מעבר לתחושת הכישלון של הילד כי הוא מאוד רצה להכין שיעורי בית אבל שכח כי זה חלק מהתסמינים של ההפרעה בחייו, גם ההורה מסתובב בתחושה מאוד מתוסכלת כי "כמה פעמים כבר אפשר לבקש שתכין שיעורי בית?" וההורה כבר מתוסכל וכעוס ועצבני כי כל דבר הוא צריך לבקש המון פעמים וגם אז זה לא קורה וזה מעיב על היחסים והאווירה בבית. לכן חשוב גם פה קודם כל להבין את מהות הפרעת הקשב של הילד הספציפי שלי, חשוב להבין שהוא לא עושה דווקא כי לא בא לו, חשוב לעזור לו איפה שניתן.
ברוב המכריע של המחקרים שפורסמו הדרכת הורים הייתה הכלי שהשפיע באופן הכי יעיל על ההתמודדות של הסביבה עם תסמיני הפרעת הקשב ועל איכות החיים של ההורים והילדים וכתוצאה מכך גם על המורים וההתנהלות מול בית הספר. כשאנחנו מבינים שהילד לא עושה נגדנו אלא יש לו קושי פיזיולוגי אובייקטיבי הרבה יותר קל לנו לעזור לו לשפר את איכות חייו, להצליח, ללמוד, לשפר את הדימוי העצמי שלו ואת תחושת המסוגלות שלו.