פרידה מהחיתול בלילה היא מעט יותר מורכבת כי יש לנו היבט פיזיולוגי ותורשתי בתמונה בנוסף לעוד כל מיני משתנים חיצוניים שמשפיעים על היכולת לשלוט בסוגרים בלילה, כשאנחנו מדברים על פרידה מהחיתול בלילה אנחנו צריכים לבדוק האם הילד קם יבש בבוקר? האם עושה פיפי בחיתול מספר פעמים בלילה או רק פעם אחת? האם הוא קם יבש אבל עושה את הפיפי של הבוקר בחיתול? האם לוקח בקבוק לפני השינה או במהלך הלילה? האם ישן שנת לילה רציפה ואיכותית? ועוד מגוון משתנים.
ישנן גישות שמאמינות שאם נפרדים מהחיתול אז מורידים גם ביום וגם בלילה וישנן גישות שאומרות קודם ביום ורק אז בלילה, אני בעד לבסס את הפרידה ביום ורק אחר כך לעבור לפרידה בשינה- עדיף תמיד להתחיל בשנת הצהריים שהיא קצרה יותר ויש סיכוי רב יותר להצלחה, אם הילד קם יבש משנת הצהריים אפשר להוריד חיתול לגמרי בשנ״צ ולבחון את נושא החיתול בלילה- אם הילד קם גם משנת הלילה יבש לפחות שבוע אז אין סיבה להשאיר את החיתול גם בלילה, אם קם רטוב צריך לבדוק את הסיבה- אם לוקח בקבוק לפני השינה או שותה הרבה במהלך הלילה אז יש צורך לגמול אותו מהבקבוק לפני שתוכלו להמשיך בתהליך.
ישנם ילדים שתוך שבוע נפרדים מחיתול גם ביום וגם בלילה, זה עניין של בשלות ומוכנות בעיקר פיזית ויש ילדים שאצלם נראה הרטבת לילה משמעותית כל לילה ואפילו גם כמה פעמים בלילה.
הרטבת לילה היא תופעה מוכרת ושכיחה, מדובר לרוב בתופעה פיזיולוגית ולא התנהגותית כפי שרבים חושבים (למעט מקרים יוצאי דופן), עד גיל 5 התופעה אינה נחשבת בעיה רפואית ורק מגיל 5 אפשר להתחיל ולטפל בפן הרפואי.
לתופעה של הרטבת לילה יש השפעה אדירה על הדימוי העצמי של הילד, על תחושת המסוגלות שלו, על היכולת שלו לעשות דברים מסוימים כמו למשל, לישון אצל חבר או לינה משותפת עם אחיו או אחותו, על ההתנהגויות שלו מול ההורים וכו׳.
ישנם מספר סוגי טיפול בבעיה ביניהם טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי על ידי פעמונית, טיפולים אלטרנטיביים ועוד אבל עד שמצליחים לטפל בבעיה הרבה הורים מוצאים את עצמם מאוד מתוסכלים, מתביישים, מיואשים ואף כועסים על הילד, בעקבות כך הילדים חשים בעצמם תסכול, אי הצלחה, תחושת חוסר מסוגלות מאוד קשה ואכזבה גדולה מעצמם.
אז מה אפשר לעשות על מנת להקל על הילד ולשחרר אותו מהתחושות הקשות שאופפות את כל נושא הרטבת הלילה?
אל תכעסו על הילד או תפגינו תחושת אכזבה מאוד גדולה- אם מדובר בבעיה רפואית משמע הם לא עושים לכם ״דווקא״ אלא יש להם איזשהו קושי אורגני לשלוט בשלפוחית ולכן הם מרטיבים, הכעס והאכזבה של ההורה רק גורמים לילד להרגיש הרבה יותר רע עם עצמו, כועס על עצמו, מאוכזב מעצמו ואלו תחושות שקשה אפילו לאדם מבוגר להכיל אז על אחת כמה וכמה לילד בן 4 או 5.
העבירו אחריות לילד- הכינו לילד מבעוד מועד בגדים להחלפה ליד המיטה, מגבונים או מגבת, תפרסו מגבת גדולה על המיטה שגם אם יעשה פיפי יוכל להוריד אותה בעצמו ולחזור לישון, תנו לו להוריד את המצעים (בהתאם ליכולותיו כמובן ואם זקוק לעזרה עזרו לו) ולשים בסל הכביסה ואפילו תנו לו לעזור לכם להפעיל את מכונת הכביסה.
העצימו את הילד בכל דבר חיובי שהוא עושה- עודדו אותו על ההצלחה שלו בגן או בבית הספר, ספרו לו שאתם רואים כמה הוא טוב בכדורגל/ לגו/ ריקוד.
היו אמפאתיים לקושי של הילד- הסבירו לו שאתם רואים ויודעים כמה הוא מתוסכל ושאתם שם עבורו לא משנה מה יקרה, הכילו את הקושי שלו והראו הרבה חום אהבה.