להתמקד בחיובי במקום בשלילי

להתמקד בחיובי במקום בשלילי

כשאנחנו בוחרים להתמקד במשהו אותו דבר שאנחנו מתמקדים בו גדל ומתעצם, מה שאנחנו בוחרים לשים עליו דגש, לדבר עליו, לחשוב עליו באופן אוטומטי יקרה יותר ובאופן אוטומטי כשהוא יקרה אנחנו נשים אליו לב יותר מהר. כשאנחנו מתמקדים במשהו יש תחושה כזו שאנחנו רואים אותו פתאום בכל מקום.
אם מה שאנחנו בוחרים לשים עליו דגש רק הולך ומתעצם אז אנחנו בעצם מחליטים איך ייראו החיים שלנו, קצת כמו "מחשבה מייצרת מציאות", את אותה ההקבלה אני אוהבת לעשות עם הילדים שלנו- אנחנו נוטים להסתכל על ההתנהגויות של הילדים שלנו וכשאנחנו ע
ושים את זה אנחנו מפספסים את הילד. הילד הוא לא סך התנהגויותיו אלא סך תכונותיו- הילד הוא מי שהוא לטוב ולרע, יש בו תכונות חלקן יכולות להיתפס בעיננו כחיוביות וחלקן יכולות להיתפס בעיננו כשליליות ותכונות זה בדרך כלל קווי אופי שיהיה קשה יותר לשנות לעומת זאת התנהגויות הרבה יותר קל לשנות ולכן כשאנחנו מסתכלים על ילד- עלינו להסתכל על התכונות שלו, על מה שהוא אוהב, על תחביביו, על יכולותיו ולא על התנהגותו. כשאתם מסתכלים על התנהגותו זכרו שאת ההתנהגות הזו אפשר לשנות היא לא מעידה בהכרח על אופיו של הילד, אם ילד מרביץ זה לא אומר שהוא "ילד אלים", זה אומר שהוא בחר להתנהג בצורה מסוימת כי הוא כועס או מתוסכל ואף אחד לא לימד אותו להביע את הרגשות האלו בצורה אחרת, כשילד בוחר להתנהג בצורה מסוימת שוב ושוב זה גם אומר שהוא "מרוויח" משהו מאותה התנהגות, לפעמים הרווח הוא חיובי- מילה טובה, פרס, אמירת תודה ולפעמים הרווח הוא שלילי- אימא צועקת או המורה מענישה.
כשאנחנו מגיבים לילדים על התנהגותם חשוב שנזכור שההתנהגות הזו זה לא הילד שלי אלא דרך שבה הוא בחר להתמודד עם סיטואציות מסוימות, דרך שבה הוא נוהג וכך הוא זוכה ברווחים פסיכולוגיים שהם בדרך כלל יחס ותשומת לב מצד הדמויות המשמעותיות המקיפות אותו.
אם אני אבחר להסתכל על ההתנהגויות החיוביות של הילדים שלי אז ההתנהגויות החיוביות יתעצמו ויגדלו, אני אראה אותן יותר, אני אחשוב על זה יותר והילדים שלי שיקבלו ממני מסרים חיוביים של חיזוק ועידוד ימשיכו לייצר התנהגויות חיוביות כדי להמשיך לקבל ממני עוד חיזוקים ועוד עידוד. לעומת זאת אם אני אבחר לשים דגש על ההתנהגות השלילית, אז אני אתעסק בזה יותר, אני אחשוב על ההתנהגות הזו, אני אדבר עם הילד על ההתנהגות, אני אבקש ממנו להפסיק, אני אכעס, אצעק, אעניש ובעצם אני שמה את כל החיזוקים שלי והיחס שלי על ההתנהגות השלילית של הילד ובכך בעצם אני רק גורמת לו לייצר עוד ועוד התנהגויות שליליות. ברור שאם ילד מתנהג בצורה שאינה רצויה אני חייבת לטפל בהתנהגות הזו ואני חייבת להגיב אבל באותה נשימה עליי לשים לב שהתנהגויות אלו הן לא ההתנהגויות היחידות שאני בוחרת לשים עליהם דגש או לתת יחס סביבם.
אדגים, אם יש לי ילד בן 4, מאוד תזזיתי ופעלתן וכל יום אני מציעה לו להרכיב פאזל והוא רוצה מאוד אבל כשאנחנו יושבים יחד להרכיב פאזל הוא מצליח לשבת 5 דקות ואז הוא מתחיל לקום/ לזוז/ לקפוץ ואז אני מבקשת ממנו שיישב שוב ושוב, והוא לא יושב כי קשה לו, אז אני כבר כועסת עליו, מאיימת עליו שאני לא אשב איתו יותר, צועקת, קמה והולכת בכעס, מה שעשיתי בעצם נתתי לו הרבה יחס סביב התנהגות שאני רוצה להכחיד, ובנוסף, גרמתי לו לתחושת חוסר מסוגלות כי הוא אומר לעצמו "שוב אימא כועסת עליי, שוב לא הצלחתי לשבת איתה להרכיב פאזל" ובעצם השגתי את המטרה ההפוכה מזו ששאפתי אליה.
אז מה כן עושים? קודם כל אני צריכה לבדוק עם עצמי אם זו בכלל ציפייה מציאותית, לדרוש מהילד הספציפי הזה לשבת איתי חצי שעה להרכיב פאזל, יכול להיות שעם כל הרצון שלי להרכיב איתו פאזלים הוא בכלל לא מסוגל לעשות זאת? ואם התשובה היא חיובית אז אני אצטרך למצוא פעילות אחרת לעשות עם הילד- לשחק משחקים שהם יותר פיזיים- כדורגל או כדורסל, לצאת ביחד לטיול או לריצה, לרדת לגינה, להזמין חברים למשחק וכו'.
אם הציפייה שלי להרכיב איתו פאזל היא כן מציאותית ואני יודעת שהוא כן מסוגל לשבת ולהתרכז במשחק כי אני יודעת למשל שבגן הוא כן יושב מרוכז לשחק או כשהוא מזמין חבר הוא כן מצליח לשבת איתו ולשחק, אז פה המקום שלי להבין קודם כל מה בתגובות שלי גורם לילד לא לשבת איתי ולהיות מרוכז במשחק- אולי הוא נהנה מתשומת הלב כשאני כועסת עליו או גוערת בו כשהוא לא יושב? אולי בכלל לא היה בא לו להרכיב פאזל והוא רוצה יותר לשחק משחק קופסה אחר? אולי אחרי שאני כועסת עליו אני תמיד מפצה אותו באיזה פינוק כי אני מרגישה רגשות אשמה?
כאן המקום שלנו המבוגרים- ההורים והמורים לזכור תמיד שהילדים לא מתנהגים בצורה מסוימת סתם, הם מתנהגים בצורה מסוימת כי ככה הם הורגלו, כי זה מניב להם רווחים פסיכולוגיים עמוקים וחזקים מאוד, בדרך כלל הם מקבלים הרבה תשומת לב ויחס סביב אותה התנהגות, גם אם תשומת הלב הזו נראית לנו שלילית מבחינתם זו התייחסות ככה אנחנו מגיבים אליהם, רואים אותם ומתייחסים אליהם.
ברגע שאנחנו נזכור שאנחנו אלה שבוחרים איך נסתכל על הילד ועל ההתנהגויות שלו, אנחנו בוחרים על מה לשים את הדגש- על ההתנהגויות השליליות או על ההתנהגויות החיוביות, על התכונות שנראות לנו חיוביות או על התכונות שנראות לנו שליליות, נבין בעצם שהכול בידיים שלנו, שאם אנחנו נגיב בדרך שונה ממה שהגבנו עד כה, אם אנחנו נבחר לחזק יותר את החיובי ופחות את השלילי החיובי בחיינו ובחיי הילד יתעצם ויגדל.