איך מפסיקים לריב עם הילד?

אני פוגשת בקליניקה ובחיי היומיום שלי הרבה הורים שרבים ומתווכחים עם ילדיהם על הכול.
רבים על המקלחת בערב, על מה נאכל לארוחת הערב, על הבגדים או צורת הלבוש, על לסדר את החדר ועוד המוני סיבות לריבים ומאבקים וככל שהילדים גדלים כמובן שיש יותר סיבות לריב ויותר על מה להתווכח, כל דבר שצריך להיעשות הופך להיות בעצם סיבה לריב או למאבק.
ההורים הללו בדרך מתארים את התחושה שלהם כמותשים, חסרי כוחות להתנהל מול המאבקים הללו שוב ושוב, לא מסוגלים יותר להמשיך לריב עם הילד על כל דבר.
התחושה הזו היא באמת חוויה קשה, הורה שמרגיש שהוא חי מוויכוח לוויכוח, מריב לריב, ממאבק למאבק- זה מתיש, זה מציף וזה הופך את הבית שלנו ואת כל הזמן של ההורה עם הילד לשדה קרב במקום למקום כייפי ונעים. במקום שנעביר יחד אחר צהריים בכיף, במשחק, בשירים וריקודים אנחנו עסוקים בלהתווכח אם הוא יקבל עוד חטיף או לא, או אם הוא יאסוף את המשחק שהוא פיזר בסלון, ומשעה 17:00 ההורה כבר מתחיל להיכנס ללחץ בעצמו מהמקלחות וארוחת הערב שמגיעה עוד שעה וכל הריבים שמגיעים איתם.התחושה הזו היא באמת חוויה קשה, הורה שמרגיש שהוא חי מוויכוח לוויכוח, מריב לריב, ממאבק למאבק- זה מתיש, זה מציף וזה הופך את הבית שלנו ואת כל הזמן של ההורה עם הילד לשדה קרב במקום למקום כייפי ונעים. במקום שנעביר יחד אחר צהריים בכיף, במשחק, בשירים וריקודים אנחנו עסוקים בלהתווכח אם הוא יקבל עוד חטיף או לא, או אם הוא יאסוף את המשחק שהוא פיזר בסלון, ומשעה 17:00 ההורה כבר מתחיל להיכנס ללחץ בעצמו מהמקלחות וארוחת הערב שמגיעה עוד שעה וכל הריבים שמגיעים איתם.
הורים, רוצים לדעת איך מפסיקים לריב עם הילדים?
אז הכלל הראשון הוא -תבחרו את הקרבות שלכם, כדי שיתקיים מצב של ריב שני הצדדים צריכים לקחת חלק בריב ולכן, אם אתם רוצים לצמצם את כמות הריבים/ ויכוחים/ מאבקי כוח שלכם עם הילד תבחרו להפסיק לקחת חלק בריבים הללו.
כדי להבין איך עושים את זה קודם כל צריך לעשות ביניכם לבין עצמכם וביניכם לבין בן הזוג שלכם איזשהו ארגון של סדרי עדיפויות, אם יש לי כללים שלא משנה מה הם לא יקרו בבית שלי אז במקומות הללו אני לא אוכל להתפשר ואני צריכה לדעת שאם שם אמרתי "לא" אז זה לא והוא חד משמעי, אבל אם יש לי נושאים שאני מוכנה להתפשר בהם ולבוא לקראת הילד אז במקומות הללו אני צריכה קצת לשחרר ולהפסיק לריב עליהם.
אז למעשה אנחנו מתעקשים רק על הדברים הקריטיים לנו, על הערכים שלנו, על הערכים שאנחנו רוצים להנחיל לילדינו ולחנך אותם על פיהם- אלה המקומות בהם אנחנו מציבים גבולות ברורים שברור גם להורה וגם לילד שהגבולות הללו לא ייחצו, ובשאר המקומות אנחנו יכולים לשחרר מעט ולאפשר מרחב לתמרון של הילד, לאפשר מקום למשא ומתן בין ההורה לילד ובאמת להפסיק לריב על המקומות הללו. כשאנחנו עושים תעדוף של מה חשוב לנו ומה פחות אנחנו כבר מבינים שלא על הכול צריך לריב, שנתעקש ונציב גבולות במקומות הערכיים והחשובים לנו.
כשההורים נמנעים ממאבקי כוח הילד לומד בעצם שאין לו עם מי להיאבק, אין הורה שנכנס איתו למאבק על כל דבר, יש הורה שמתעקש רק במקומות שחשובים לו, שערכיים עבורו וכך באופן אוטומטי כמות הריבים והמתח בבית יורדת.
כשההורים נמנעים ממאבקי כוח עם הילדים הם מאפשרים בבית קיום של יחסי אמון בין הילד להוריו, תקשורת פתוחה, מודל של יחסים שבהם ניתן לדבר על הכול, לקיים משא ומתן, לפתור חילוקי דעות בצורה שמתחשבת בשני הצדדים וכמובן שמלמדים את הילד מה זה אומר לכבד את זולתך? להקשיב, לשמוע, להסביר ולנמק- אם לא, למה לא? וזה באמת מהווה בסיס חשוב ובטוח ליחסים בין ההורים לילדיהם בכל גיל.